היום אשתף אתכם בנושא חדש. מה יהיה הנושא? כותרת הנושא תהיה “אלוהים הוא מקור החיים של הכל.” האין זה נושא די רחב לדיון? האם אתם מרגישים שהוא קצת מחוץ להישג ידכם? העובדה שאלוהים הוא מקור החיים של הכל אולי נראית כמו נושא שבני אדם מרגישים מנותקים ממנו, אך כל חסידי האל חייבים להבין אותו. זאת מכיוון שהנושא הזה קשור הדוקות ליכולתו של כל אדם להכיר את אלוהים, לְרַצות אותו ולירוא אותו. לפיכך, יש לתקשר את הנושא הזה. יכול להיות שישנם בני אדם שמבינים את הנושא הזה באופן בסיסי, ואולי ישנם בני אדם שמודעים אליו: יכול להיות שהם מכירים אותו באופן פשטני בלבם ומבינים אותו באופן שטחי בלבד. יכול להיות שאחרים חוו אותו באופן מיוחד – הם מבינים אותו באופן מעמיק בלבם בזכות חוויותיהם הייחודיות. אך בין שההכרה הזו מעמיקה או שטחית, עבורכם היא חד-צדדית ולא מספיק ספציפית. לכן יש לתקשר את הנושא הזה, שמטרתו היא לאפשר לכם להבין באופן מעמיק וספציפי יותר – זה דבר הכרחי ביותר. אשתמש בשיטה מיוחדת כדי לשתף אתכם בנושא הזה – שיטה שלא השתמשנו בה בעבר ואשר עשויה להיראות לכם קצת מוזרה או מעט לא נוחה. בכל זאת, תהיה השיטה אשר תהיה, לאחר שתשמעו את הדברים, תדעו זאת. האם אתם אוהבים להקשיב לסיפורים? (כן.) אילו סיפורים אתם אוהבים לשמוע? אגדות, משלים או מדע בדיוני? (משלים.) (סיפור על אלוהים והאדם.) האם יש סיפור על אלוהים והאדם? (כן.) יש סיפורים על אלוהים והאדם המתרחשים סביבכם בכל יום. האם עליי בכלל להזכיר אותם? מי שאוהב סיפורים, שירים בבקשה את ידו, ואז אוכל לראות כמה בני אדם אוהבים לשמוע סיפורים. נראה שצדקתי כשבחרתי בשיטת הסיפור. כולכם אוהבים לשמוע סיפורים. אם כן, בואו נתחיל! אין צורך לסכם את הדברים. אני מבקש שתהיו רגועים ולא תנועו באי-שקט. אתם רשאים לעצום את העיניים אם אתם מרגישים שדעתכם תוסח על ידי סביבתכם או בני האדם הסובבים אתכם אם תשאירו אותן פקוחות. יש לי סיפור קטן ונפלא לספר לכם. זה סיפור על זרע, האדמה, עץ, אור השמש, ציפורי השיר והאדם. אל תירדמו. אתם שומעים? מהן הדמויות המרכזיות בסיפור שאני עומד לספר? (זרע, האדמה, עץ, אור השמש, ציפורי השיר והאדם.) האם אלוהים יופיע בסיפור? (לא.) לא שמעתם אותו, נכון? אבל אני בטוח שלאחר שהסיפור יסופר תהיו רגועים ומסופקים. בסדר, אתם יכולים להקשיב בשקט.
סיפור 1. זרע, האדמה, עץ, אור השמש, ציפורי השיר והאדם
זרע קטן נפל אל האדמה. לאחר שחלף גשם כבד, הזרע הצמיח נבט רך ושורשיו התחפרו אט-אט באדמה שמתחת. הנבט צמח וגבה עם הזמן, כשהוא גובר על רוחות אכזריות וגשם עז ורואה את חלוף העונות כשהירח מתמלא ונחסר. בקיץ, האדמה הביאה מתנות של מים, כך שהנבט יכול היה לעמוד בחום הקופח. ובגלל האדמה, הנבט לא הרגיש בחום וכך הוא שרד את החום של הקיץ. עם בוא החורף, האדמה עטפה את הנבט בחיבוקה החמים והם נאחזו זה בזה בחוזקה. ובזכות חמימות האדמה, הנבט שרד את הקור הקשה ועבר ללא פגע את סופות החורף ואת השלג של העונות. האדמה הגנה על הנבט והוא נעשה אמיץ והיה מאושר. הוא גבה ונעשה גאה מהטיפוח חסר האנוכיות שהעניקה לו האדמה. הנבט גדל בשמחה. הוא שר כשהגשם התיז ורקד והתנדנד כשהרוח נשבה. וכך הנבט והאדמה תלויים זה בזה…
שנים חלפו והנבט נהיה לעץ מיתמר. הוא הצמיח ענפים עבותים עמוסים באינספור עלים ועמד איתן על האדמה. שורשי העץ התחפרו באדמה כמו בעבר, אך כעת הם צללו אל מעמקי העפר שמתחת. מה שהגן על הנבט בעבר הפך כעת לתשתית של העץ האימתני.
קרן אור האירה על העץ וגזעו רעד. העץ הושיט את ענפיו הרחבים וגמע עמוקות מהאור. האדמה מתחת נשמה עם העץ בקצב אחיד והאדמה הרגישה מחודשת, ובדיוק אז, משב רוח רענן עבר בענפים והעץ רטט מעונג, שופע מרץ. וכך העץ ואור השמש תלויים זה בזה…
בני אדם ישבו בצלו הקריר של העץ והתענגו באוויר הרענן והריחני. האוויר ניקה את לבם ואת ריאותיהם וניקה את הדם שבתוכם. בני האדם כבר לא הרגישו בעייפות או בעול יומם. וכך בני האדם והעץ תלויים זה בזה…
להקת ציפורי שיר צייצה ונחתה על ענפי העץ. אולי הן חמקו מאיזה אויב, או שהן התרבו וגידלו את צאצאיהן, או אולי רק רצו לנוח לרגע. וכך הציפורים והעץ תלויים זה בזה…
שורשי העץ המתפתלים והסבוכים התחפרו עמוק באדמה. גזעו הגן על האדמה מהרוח והגשם והוא פרש את ענפיו האדירים והגן על האדמה שמתחתיו. העץ עשה זאת משום שהאדמה היא אמו. הם חיים יחד, תלויים זה בזה, ולעולם לא יחיו בנפרד…
כך מסתיים הסיפור. אתם יכולים לפקוח את העיניים. סיפרתי לכם סיפור על זרע, האדמה, עץ, אור השמש, ציפורי השיר והאדם. הסיפור מורכב רק מחלקים ספורים. אילו תחושות הוא עורר בכם? לאחר שסיפרתי אותו כך, האם אתם מבינים אותו? (אנחנו מבינים.) אתם יכולים לדבר על רגשותיכם. אם כן, מה אתם מרגישים אחרי ששמעתם את הסיפור הזה? (הוא מרגש מאוד ונראה שזה סיפור על אלוהים והאדם ושזה האופן שבו אלוהים מטפח את האדם ומגן על האדם כדי שלאחר מכן האדם יוכל לגדול ולהתחזק. כשבן אדם הופך לאדם אמיתי, הוא יכול להבין את אהבת האל ולאהוב אותו בחזרה. אלוהים והאדם קשורים זה לזה הדוקות.) ראשית אומר לכם שאת כל הדברים שהזכרתי, אתם יכולים לראות במו עיניכם ואתם יכולים לגעת בהם במו ידיכם – אלה דברים אמיתיים ולא מטאפורות. אני רוצה שתחשבו על מה שדנתי בו. דבר ממה שדיברתי עליו לא היה עמוק וישנם כמה משפטים שמרכיבים את הנקודה המרכזית של הסיפור. (אלוהים הוא מקור חייו של כל צמח, בהמה, בעל-כנף או אדם.) מה עוד? (על אף שהאירועים בסיפור הם דברים שמתרחשים קרוב אלינו, אנחנו בכל זאת מזניחים לעתים קרובות את שלטון האל. אלוהים אומר זאת בטבעיות רבה והדבר קורה ממש לידנו בטבעיות רבה, אך בתוך כך מגולם שלטון האל. אלוהים מושל בכל והוא מקור החיים של הכל.) (הדברים שאלוהים אמר הם פשוטים. הם נאמרים כדי שנבין וכדי ליידע אותנו ששלטון האל הוא זה שהסדיר את כל העניינים והדברים.) האם יש עוד משהו להוסיף? (הסיפור ששמענו מצייר תמונה יפהפייה: הזרע מתעורר לחיים ותוך צמיחתו הוא חווה את ארבע עונות השנה: אביב, קיץ, סתיו וחורף. האדמה היא כמו אם באופן שבו היא מטפחת. היא מעניקה חום בחורף כדי שהנבט ישרוד את הקור. לאחר שהנבט התבגר והפך לעץ, קרן אור נוגעת בענפיו ומביאה לעץ אושר רב. אנחנו רואים שמקרב כל ברואי האל, האדמה חיה והיא תלויה בעץ. אנחנו רואים גם שאור השמש מביא חמימות כה רבה לעץ, ועל אף שציפורי שיר הן מחזה נפוץ, אנחנו רואים את האופן שבו הציפורים, העץ ובני האדם כולם משתלבים באופן הרמוני. כשאנחנו שומעים את הסיפור הזה, זו התחושה שאנחנו מרגישים בלבנו, שלמעשה כל ברואי האל חיים.) יפה אמרת! האם יש למישהו עוד משהו להוסיף? (בסיפור, כשהזרע נובט וגדל לעץ מיתמר, אנחנו רואים את הדברים הנפלאים שאלוהים ברא. אלוהים הפיח חיים בכל הדברים והם תלויים זה בזה וכולם קשורים זה לזה. אנחנו רואים את חוכמתו של אלוהים ואת נפלאותיו, ואנחנו רואים שכל ברואי האל משרתים זה את זה ושהוא מקור החיים של הכל.)
כל הדברים שדיברתי עליהם זה עתה הם דברים שראיתם בעבר, כמו זרעים. אתם יודעים על כך, נכון? זרע שצומח לעץ הוא אולי לא תהליך שאתם רואים בפירוט, אבל אתם יודעים שזו עובדה, נכון? (כן.) אתם יודעים על האדמה ועל אור השמש, נכון? דמותן של ציפורי שיר העומדות על עץ היא דבר שכולם ראו, נכון? (כן.) ובני אדם הנרגעים בצלו של עץ – כולכם ראיתם זאת, נכון? (ראינו זאת.) אם כן, איזו תחושה אתם מרגישים כשאתם רואים את כל הדוגמאות האלה בתמונה אחת? (הרמוניה.) האם כל הדוגמאות שקיימות בתמונה הזו מגיעות מאלוהים? (כן.) מכיוון שהן מגיעות מאלוהים, אלוהים יודע את הערך והחשיבות של קיומן המשותף של מספר הדוגמאות האלה על פני האדמה. כשאלוהים ברא את הכל, הייתה לו תוכנית לכל דבר, וכל דבר שהוא ברא מראה את כוונותיו והוא מפיח חיים בכל דבר כזה. הוא ברא את סביבת החיים של האנושות, שנידונה בסיפור ששמענו זה עתה. הסיפור דן בתלות ההדדית בין הזרע והאדמה – האדמה מזינה את הזרע והזרע קשור לאדמה. אלוהים קבע את היחסים ביניהם מראש מבראשית, נכון? (כן.) האם העץ, אור השמש, ציפורי השיר והאדם בתמונה הזו הם דוגמאות של סביבת החיים שאלוהים ברא עבור האנושות? (כן.) ראשית, האם יכול העץ לעזוב את האדמה? (לא.) האם העץ יכול להתקיים ללא אור שמש? (לא.) אם כן, מה הייתה מטרתו של אלוהים כשהוא ברא את העץ, האם אפשר לומר שהוא עשה זאת רק למען האדמה? האם אפשר לומר שהוא עשה זאת רק למען ציפורי השיר? האם אפשר לומר שהוא עשה את רק למען בני האדם? (לא.) מה היחסים ביניהם? היחסים ביניהם הם יחסי תלות הדדית ואי אפשר להפריד ביניהם. האדמה, העץ, אור השמש, ציפורי השיר ובני האדם תלויים אלה באלה לקיומם והם מזינים אלה את אלה. העץ מגן על האדמה, ואילו האדמה מזינה את העץ; אור השמש מקיים את העץ, ואילו העץ יוצר אוויר רענן מאור השמש ועוזר להקל על האדמה את חום השמש. למי הדבר מועיל, בסופו של דבר? הדבר מועיל לאנושות, נכון? (כן.) וזה אחד העקרונות שבגללם אלוהים ברא את סביבת החיים של האנושות וזו ואחת המטרות העיקריות של סביבת החיים הזו. על אף שזו תמונה פשוטה, אנחנו יכולים לראות את חוכמתו וכוונותיו של אלוהים. האנושות לא יכולה לחיות בלי האדמה, או בלי עצים, או בלי ציפורי שיר ואור שמש, נכון? על אף שזה היה סיפור, זהו עולם בזעיר אנפין של האופן שבו אלוהים ברא את התבל והעניק לאדם את סביבת החיים.
אלוהים ברא את השמיים והארץ וכל צבאם למען האנושות והוא ברא גם את סביבת החיים. ראשית, הנקודה העיקרית שדנו בה בסיפור היא היחסים המחוברים והתלות ההדדית של הכל. על פי העיקרון הזה, סביבת החיים של האנושות היא מוגנת, שורדת ומתמשכת. משום שסביבת החיים הזו קיימת, האנושות יכולה לשגשג ולהתרבות. ראינו בתמונה את העץ, את האדמה, את אור השמש, את ציפורי השיר ואת בני האדם. האם גם אלוהים היה שם? יכול להיות שבני אדם לא יראו זאת, נכון? למראית עין, נדמה אולי שאלוהים לא היה שם, אבל בני אדם יכולים לראות את כללי היחסים המחוברים בין הדברים בתמונה. באמצעות הכללים הללו, בני אדם יכולים לראות שאלוהים קיים ושהוא השולט. נכון? אלוהים משתמש בעקרונות האלה ובכללים האלה כדי לשמר את חייהם וקיומם של כל הדברים. כך הוא מקיים את הכול ומקיים את האנושות. האם יש לסיפור הזה קשר כלשהו לנושא הכללי שדנו בו זה עתה? (כן.) למראית עין, נדמה שאין קשר, אך למעשה, הכללים שאלוהים קבע בתור הבורא וריבונותו על הכל קשורים בחוזקה לעובדה שהוא מקור החיים של הכל. הם קשורים הדוקות. נכון? (כן.) למדתם דבר מה, נכון?
אלוהים הוא אדון הכללים השולטים בתבל, הוא שולט בכללים המושלים בהישרדות הכל, והוא גם שולט בתבל ובכל כדי שהם יוכלו לחיות יחד. הוא גורם לכך שהם לא יכחדו או ייעלמו כדי שהאנושות תוכל להמשיך להתקיים. האדם יכול לחיות בסביבה כזו בזכות מנהיגותו של אלוהים. הכללים האלה המושלים בכל נמצאים תחת ריבונותו של אלוהים, אך האנושות לא יכולה להתערב בהם או לשנות אותם. רק אלוהים עצמו יודע את הכללים האלה ורק הוא עצמו מנהל אותם. מתי ינבטו העצים, מתי ירד הגשם, כמה מים וכמה תזונה תיתן האדמה לצמחים, באיזו עונה ינשרו העלים, באיזו עונה יישאו העצים פרי, כמה אנרגיה ייתן אור השמש לעצים, מה ינשפו העצים מהאנרגיה שהם מקבלים מאור השמש – כל אלה הם דברים שאלוהים כבר הסדיר כשהוא ברא את התבל והם חוקים שהאדם לא יכול להפר. הדברים שאלוהים ברא– בין אם הם חיים, ובין אם לא נראים חיים לבני אדם – כולם בידי אלוהים ותחת ריבונותו. איש לא יכול לשנות או להפר את הכלל הזה. כלומר, כשאלוהים ברא את הכל, הוא הגה את טיב קיומם. העץ לא יכול להכות שורש, לנבוט ולגדול ללא האדמה. מה היה קורה לאדמה ללא עצים? היא הייתה מתייבשת, הלא כן? (כן.) בנוסף לכך, העץ הוא ביתן של ציפורי השיר – הוא המקום שבו הן תופסות מחסה מפני הרוח. האם העץ היה בסדר ללא אור השמש? (הוא לא היה בסדר.) אם לעץ הייתה רק האדמה, הדברים לא היו עובדים. כל זה הוא למען האנושות ולמען הישרדותה של האנושות. האדם מקבל אוויר צח מהעץ וחי על פני האדמה שהעץ מגן עליה. האדם לא יכול לחיות בלי אור השמש, האדם לא יכול לחיות בלי כל שפע היצורים החיים. על אף שהיחסים בין כל הדברים האלה מורכבים, על בני האדם להבין בבירור שאלוהים ברא את הכללים המושלים בכל כדי שהדברים יוכלו להתקיים ביחסים מחוברים ובתלות הדדית. כל דבר שאלוהים ברא הוא בעל ערך וחשיבות. אם אלוהים היה בורא דבר חסר חשיבות, אלוהים היה מניח לו להיעלם. אתם מבינים? (כן.) זו אחת השיטות שאלוהים השתמש בהן כדי לקיים את הכל. למה מתייחסת המילה “לקיים” בסיפור הזה? האם אלוהים יוצא ומשקה את העצים בכל יום? האם העץ זקוק לעזרתו של אלוהים כדי לנשום? (לא.) במקרה הזה, המילה “לקיים” מתייחסת לאופן שבו אלוהים מנהל את הכל לאחר הבריאה. הוא רק הזדקק לכללים כדי לדאוג שהדברים ימשיכו לתפקד כראוי. העץ צמח בעצמו לאחר שניטע באדמה. אלוהים יצר את כל התנאים לצמיחתו. הוא ברא את אור השמש, את המים, את העפר, את האוויר ואת הסביבה, את הרוח, את הכפור, את השלג ואת הגשם ואת ארבע עונות השנה. אלה התנאים שהעץ זקוק להם כדי לצמוח ואלה הדברים שאלוהים הכין. אם כן, האם אלוהים הוא המקור של סביבת החיים הזו? (כן.) האם על אלוהים לצאת מדי יום ולספור את כל העלים על העצים? אין צורך, נכון? אלוהים גם לא צריך לעזור לעץ לנשום. אלוהים גם לא צריך להעיר את אור השמש בכל יום ולומר, “הגיע הזמן לזרוח על העצים.” הוא לא צריך לעשות זאת. אור השמש זורח מעצמו, כפי שנקבע בכללים, הוא זורח על העץ והעץ סופג אותו. זה האופן שבו הדברים חיים במסגרת הכללים. אולי זו תופעה שאינכם יכולים להסביר בבהירות, אך זו עובדה שכולם ראו וקיבלו. כל מה שאתם צריכים לעשות הוא להכיר בכך שהכללים לקיומם של כל הדברים באים מאלוהים ולדעת שצמיחתם והישרדותם נמצאות תחת ריבונותו של אלוהים. הדבר מוכיח שאלוהים הוא מקור כל החיים.
האם יש שימוש במטאפורות בסיפור הזה, כפי שבני אדם מכנים זאת? (לא.) האם יש פה האנשה? (לא.) מה שדיברתי עליו הוא אמת. כל דבר חי, כל דבר שקיים, נמצא תחת ריבונותו של אלוהים. כל דבר קיבל חיים לאחר שאלוהים ברא אותו. אלה הם חיים שאלוהים נתן והם מצייתים לחוקים ולדרך שהוא יצר עבור כל דבר. אין צורך שהאדם ישנה זאת ואין צורך שהאדם יסייע לכך. זה האופן שבו אלוהים מקיים את הכל. אתם מבינים, נכון? האם יש הכרח לדעתכם שבני האדם יכירו בכך? (כן.) אם כן, האם יש לסיפור הזה קשר כלשהו לביולוגיה? האם יש לו קשר כלשהו לאיזשהו תחום של ידע או מדע? (לא.) אנחנו לא דנים כאן בביולוגיה ובהחלט לא עוסקים כאן במחקר ביולוגי. מהי הנקודה המרכזית שאנחנו מדברים עליה כאן? (שאלוהים הוא מקור כל החיים.) מה אתם רואים בכל הברואים? האם ראיתם עצים? האם ראיתם את האדמה? (כן.) ראיתם את אור השמש, נכון? האם ראיתם ציפורים נחות על העצים? (כן.) האם האנושות שמחה לחיות בסביבה כזו? (היא שמחה.) אלוהים משתמש בכל – בדברים שהוא ברא כדי לשמר את ביתה של האנושות להישרדות וכדי להגן על ביתה של האנושות. זה האופן שבו הוא מקיים את הכל.
איך אתם מרגישים לגבי האופן שבו דנתי בדברים ולגבי האופן שבו תקשרתי? האם הם טובים? (הם בסדר. הם מציאותיים.) מה בסדר בהם? (הם קלים להבנה והם כוללים דוגמאות מעשיות.) זו דרך ממשית לדון בדברים, נכון? האם הסיפור הזה נחוץ כדי לסייע לבני אדם להכיר בכך שאלוהים הוא מקור החיים של הכל? (כן.) אם נחוצים סיפורים, נמשיך עם הסיפור הבא. התוכן של הסיפור הבא שונה במקצת והנקודה המרכזית גם היא שונה במקצת. כל הדברים בסיפור הם מה שאנשים יכולים לראות בבריאת האל. אשתמש שוב בשיטה של סיפור, וכולכם יכולים להקשיב לו בשקט ולחשוב על מה אני מדבר. לאחר שאסיים את הסיפור, אשאל אתכם כמה שאלות כדי לראות כמה למדתם. הדמויות המרכזיות בסיפור הן הר גדול, נחל קטן, רוח עזה וגל עצום.
סיפור 2. הר גדול, נחל קטן, רוח עזה וגל עצום
היה נחל קטנטן שהתפתל הלוך ושוב ולבסוף הגיע למרגלות הר גדול. ההר חסם את דרכו של הנחל הקטנטן, ולכן הנחל ביקש מההר בקולו הקטן והחלוש, “אנא תן לי לעבור. אתה עומד בדרכי וחוסם את התקדמותי.” אז שאל ההר, “לאן אתה מתקדם?” והנחל הקטן ענה לו, “אני מחפש את ביתי.” ההר אמר, “בסדר, אתה מוזמן לזרום מעליי!” אך מכיוון שהנחל הקטנטן היה צעיר מדי וחלש מדי, לא הייתה לו היכולת לזרום על פני הר כה גדול. לכן לא הייתה לו ברירה אלא להמשיך לזרום למרגלות ההר…
רוח עזה נשבה ונשאה עמה חול ואבק למקום שבו ההר עמד. הרוח שאגה על ההר, “תן לי לעבור!” ההר שאל, “לאן את מתקדמת?” הרוח שאגה בחזרה, “אני רוצה לעבור לצד השני של ההר.” ההר אמר, “בסדר, אם את יכולה לפרוץ דרך המרכז שלי, את יכולה לעבור!” הרוח העזה שאגה אנה ואנה, אך גם במלוא עוצמתה, היא לא הייתה יכולה לפרוץ דרך מרכז ההר. הרוח התעייפה ועצרה לנוח. לכן בצד הזה של ההר, נשבה רק רוח חלושה לפרקים, מה ששימח את בני האדם שם. זו הייתה הברכה שההר העניק לבני האדם…
בחוף הים, קצף הגלים הכה בעדינות על פני השונית. לפתע, גל עצום עלה ושאג אל ההר. “זוז!” צעק הגל העצום. ההר שאל, “לאן אתה מתקדם?” הגל העצום לא עצר והמשיך לגאות קדימה כשהוא ענה, “אני מרחיב את השטח שלי ואני רוצה למתוח קצת את זרועותיי.” ההר אמר, “בסדר, אם אתה יכול לעבור מעל הפסגה שלי, אתן לך לעבור.” הגל העצום נע מעט לאחור ואז גאה שוב לעבר ההר. אך חרף כל ניסיונותיו, הוא לא יכול היה לעבור מעל להר. לא הייתה לו ברירה אלא לסגת אט-אט למקומו…
במשך מאות שנים, הנחל הקטנטן טפטף בעדינות מסביב למרגלות ההר. בכך שזרם בנתיב שיצר ההר, הנחל הקטנטן הגיע בחזרה אל ביתו – הוא התחבר לנהר וזרם אל הים. תחת השגחת ההר, הנחל הקטנטן מעולם לא איבד את דרכו. הנחל הקטנטן וההר הגדול הסתמכו זה על זה, הם ריסנו זה את זה והיו תלויים זה בזה.
במשך מאות שנים, הרוח העזה לא שינתה את הרגלה לשאוג על ההר. הרוח העזה השיבה מערבולות חול אדירות כשהיא “ביקרה” את ההר, בדיוק כפי שעשתה בעבר. היא איימה על ההר, אך מעולם לא פרצה דרך מרכז ההר. הרוח העזה וההר הגדול הסתמכו זה על זה, הם ריסנו זה את זה והיו תלויים זה בזה.
במשך מאות שנים, גם הגל העצום לא נח והוא מעולם לא הפסיק להתרחב. הוא היה שואג וגואה שוב ושוב לעבר ההר, אך ההר מעולם לא זז אפילו סנטימטר. ההר השגיח על הים וכך היצורים שבים התרבו ושגשגו. הגל העצום וההר הגדול הסתמכו זה על זה, הם ריסנו זה את זה והיו תלויים זה בזה.
זה סוף הסיפור שלי. ראשית, מה אתם יכולים לומר לי על הסיפור הזה? מה היה התוכן המרכזי? קודם כל היה הר, ומה אז? (נחל קטנטן, רוח עזה וגל עצום.) מה קרה בחלק הראשון עם הנחל הקטנטן וההר הגדול? אתם זוכרים? (הנחל הקטנטן זרם למרגלות ההר הגדול.) הנחל הקטנטן זרם למרגלות ההר הגדול – האם זה הסיפור שהתרחש ביניהם? לאן זרם הנחל? למה שנדבר על ההר הגדול והנחל הקטן? (מפני שההר הגן על הנחל, הנחל מעולם לא איבד את דרכו. הם הסתמכו זה על זה.) האם לדעתכם ההר הגן על הנחל הקטנטן, או הפריע לו בדרכו? (הגן עליו.) האם יכול להיות שהוא הפריע לו בדרכו? ההר והנחל הקטנטן היו ביחד – ההר הגן על הנחל וגם היה מכשול בדרכו. ההר הגן על הנחל כדי שהוא יוכל לזרום אל הנהר, אך הוא גם מנע ממנו לזרום לכל עבר ולגרום להצפות ואסונות לבני אדם. האם זו הנקודה המרכזית של הסיפור? (כן.) הגנת ההר על הנחל ותפקידו כמחסום המגן על בתי בני האדם. אם כך, הנחל הקטנטן מתחבר לנהר למרגלות ההר ואז זורם אל הים. האין זה הכרח עבור הנחל הקטנטן? (כן.) כשהנחל זרם אל הנהר ואז אל הים, על מה הוא הסתמך? האם הוא לא הסתמך על ההר? הוא הסתמך על ההר שיגן עליו והסתמך על ההר שישמש לו מחסום. האין זו הנקודה המרכזית? (כן.) האם אתם מבינים את חשיבות ההרים למים במקרה הזה? (כן.) האם הם חשובים? (כן.) האם יש לאלוהים תכלית בבריאת הרים גדולים כקטנים? (כן.) יש לכך תכלית, נכון? זה חלק קטן מהסיפור, ורק מנחל קטנטן והר גדול, אנחנו מסוגלים לראות את הערך והחשיבות של שני הדברים האלה בכך שאלוהים ברא אותם. אנחנו יכולים גם לראות את חוכמתו ואת תכליתו באופן שבו הוא מושל בשני הדברים האלה. הלא כן?
במה עוסק החלק השני של הסיפור? (ברוח עזה והר גדול.) האם הרוח היא דבר טוב? (כן.) לא בהכרח, מפני שלפעמים, אם הרוח חזקה מדי, היא יכולה להיות הרסנית. איך הייתם מרגישים אם הייתם צריכים להישאר בחוץ ברוח העזה. תלוי כמה היא חזקה, נכון? אם זה היה משב רוח קל, או אם הייתה זו רוח בדרגה 2-3, או רוח בדרגה 3-4, היא הייתה עדיין נסבלת –לכל היותר בן אדם יתקשה לפקוח עיניים. אך האם אתם הייתם מסוגלים להתמודד בכך אם הרוח הייתה נושבת חזק מספיק כדי להפוך לטורנדו? לא הייתם מסוגלים לעמוד בכך. לכן לא נכון לומר שהרוח היא תמיד דבר טוב, או שהיא תמיד דבר רע, משום שהדבר תלוי בעוצמת הרוח. אם כן, במה מועיל כאן ההר? האם הוא משמש מעין מסנן לרוח? (כן.) ההר לוקח את הרוח ומקטין אותה למה? (למשב רוח קליל.) למשב רוח קליל. רוב בני האדם יכולים לגעת בה ולהרגיש אותה בסביבה שבה הם חיים – האם הם הרגישו רוח עזה או משב רוח קל? (משב רוח קל.) האין זו אחת התכליות לכך שאלוהים ברא הרים? האין זו כוונתו? איזו חוויה תהיה לבני האדם החיים בסביבה בה הרוח העזה מעיפה חלקיקי חול ללא כל מחסום או מסנן? האם ייתכן שכשחול ואבנים עפים לכל עבר, בני אדם לא יוכלו לחיות בארץ? חלק מבני האדם עלולים להיפגע בראשם מהאבנים המתעופפות וחול עלול לעוף אל תוך עיניהם של בני אדם אחרים כך שהם לא יוכלו לראות. בני האדם עלולים להישאב אל האוויר והרוח עלולה לנשוב כל כך חזק עד שהם לא יוכלו לעמוד. בתים יהרסו ויתרחשו כל מיני אסונות. האם יש ערך לרוח העזה? (כן.) מהו הערך הזה? כשאמרתי שהיא רעה, ייתכן שבני האדם יחשבו בעקבות כך שאין לה ערך, אך האם זה נכון? האם אין ערך להפיכתה למשב רוח קל? למה זקוקים בני האדם יותר מכל כשהאוויר לח וחנוק? הם זקוקים למשב רוח קליל שינשוב עליהם ברוך, כדי לרענן ולנקות את דעתם, להרגיע את מצב רוחם ולשפר את הלך חשיבתם. לדוגמה, כולכם ישובים בחדר עם בני אדם רבים והאוויר חנוק, ומה אתם צריכים יותר מכל? (משב רוח קל.) במקומות שבהם האוויר עכור ומלא לכלוך, הדבר יכול להאט את חשיבתנו, להפחית את זרימת הדם ולטשטש את דעתנו. עם זאת, האוויר יתרענן אם תהיה לו הזדמנות לנוע ולהתמחזר, ובני אדם ירגישו הרבה יותר טוב. על אף שהנחל הקטן והרוח העזה היו יכולים להפוך לאסון, כל עוד ההר ניצב במקומו, הוא יהפוך אותם לדברים שבעצם מועילים לבני אדם, הלא כן?
במה עוסק החלק השלישי של הסיפור? (בהר הגדול והגל העצום.) ההר הגדול והגל העצום. הנוף כאן הוא של הר ליד הים ואנחנו יכולים לראות את ההר, את קצף הגלים וגם גל עצום. מהו ההר ביחס לגל במקרה הזה? (מגן ומחיצה.) הוא גם מגן וגם מחיצה, נכון? מטרת הגנתו היא למנוע מהחלק הזה של הים להיעלם, כדי שהיצורים החיים בו יוכלו לשגשג. כמחיצה, ההר מונע ממי הים – ממקווה המים הזה – לעלות על גדותיו ולגרום אסון שיפגע בבתי בני האדם ויהרוס אותם. נכון? אם כן, אנחנו יכולים לומר שההר הוא גם מחיצה וגם מגן. הדבר מראה את החשיבות של ההסתמכות ההדדית בין ההר והנחל, בין ההר והרוח העזה ובין ההר והגל העצום, ומראה את האופן שבו הם מרסנים זה את זה ותלויים זה בזה, עליהם דיברתי.
יש כלל וחוק המושלים בהישרדות הדברים הללו שאלוהים ברא. האם אתם יכולים לראות מה אלוהים עשה ממה שקרה בסיפור? האם אלוהים ברא את התבל ואז התעלם ממה שקרה לאחר מכן? האם הוא נתן להם כללים ועיצב את הדרכים שבהן הם יתפקדו ואז התעלם מהם לאחר מכן? האם זה מה שקרה? (לא.) אם כן, מה קורה כאן? (אלוהים נמצא בשליטה.) אלוהים עדיין שולט במים, ברוח ובגלים. הוא לא מאפשר להם להתפרע ולא מאפשר להם לפגוע בבתי בני האדם ולהרוס אותם, וזו הסיבה שבני האדם יכולים להמשיך לחיות ולשגשג על חלקת האדמה הזו. פירוש הדבר הוא שאלוהים כבר תכנן מראש את כללי הקיום כשהוא ברא את התבל. כשאלוהים ברא את הדברים האלה, הוא הבטיח שהם יועילו לאנושות והוא גם שלט בהם כדי שהם לא יהוו מטרד או יגרמו לאסון לאנושות. אם אלוהים לא היה מנהל אותם, האם המים לא היו זורמים לכל מקום? האם הרוח לא הייתה נושבת לכל עבר? אלמלא אלוהים ניהל אותם, שום כלל לא היה שולט בהם, והרוח הייתה מייללת והמים היו גואים וזורמים לכל מקום. אם הגל העצום היה גבוה מההר, האם האזור הזה של הים עדיין היה יכול להתקיים? הים לא יכול היה להתקיים. אם ההר לא היה גבוה כמו הגל, האזור הזה של הים לא היה קיים וההר היה מאבד את ערכו ואת חשיבותו.
האם אתם רואים את חוכמת האל בשני הסיפורים האלה? (כן.) אלוהים ברא את התבל והוא אדונה – הוא אחראי עליה והוא מקיים אותה בעודו משגיח על כל מילה ופעולה. הוא גם מפקח על כל פינה בחיים האנושיים. אם כן, אלוהים ברא את התבל, והוא מכיר את החשיבות והערך של כל דבר, וכן את תפקידו, אופיו וכללי הישרדותו כמו את כף ידו. אלוהים ברא את התבל – האם אתם חושבים שהוא צריך לערוך מחקר על הכללים האלה המושלים בתבל? (לא.) האם אלוהים צריך ללמוד מקריאה על ידע אנושי או על מדע כדי לערוך מחקר ולהבין זאת? האם יש מישהו בקרב האנושות שהוא מלומד וחכם די הצורך כדי להבין את הכל כמו שאלוהים מבין? אין מישהו כזה. נכון? האם יש אסטרונומים או ביולוגים שמבינים באמת את האופן שבו כל היצורים חיים וגדלים? (לא.) האם הם יכולים להבין באמת את הערך שבקיום של כל דבר? (לא.) מדוע? אלוהים ברא את הכל, וגם אם האנושות תעמיק מאוד בלמידת הידע הזה, וגם אם היא תנסה ללמוד אותו במשך זמן רב, היא לעולם לא תוכל להעלות על דעתה את המסתורין והתכלית של העובדה שאלוהים ברא את הכל, הלא כן? (כן.)